עורך דין נחשף מדי יום לסודות כמוסים. נראה שיותר מאשר כל אזרח אחר במדינה, ואולי יותר מבעלי סמכות בתחומים אחרים. בעוד שרופא נחשף לסודות רפואיים, פסיכולוג לסודות רגשיים ואישיים, רב לסודות דתיים ומשפחתיים, בנקאי לסודות כלכליים וכדומה על זאת הדרך, הרי שעורך דין נחשף לכל אלו, ולעשרות סודות אחרים שאנשים מסתירים מכולם ונאלצים לעיתים לחשוף באוזני עורך הדין.
עורכי דין מצווים על שמירת הסודיות. על פי סעיף 19 בכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו-1986, "עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת".
חסיון עורך-דין לקוח הוא עיקרון ייחודי למקצוע עריכת דין (ולכמה מקצועות טיפוליים). מנגד, מידע ומסמכים המאוחסנים אצל עורכי דין מוגנים מפני חיפוש משטרתי או החרמה שלטונית. מטרתו של החיסיון היא לאפשר ללקוח להיות כן וגלוי לב, בלא חשש שיום יבוא והדברים שהוא חשף ישמשו כנגדו.
לצד זאת, במקרה שלקוח מגלה לעורך דין על כוונה לבצע עבירה על החוק, עורך הדין חייב לחשוף את המידע כדי למנוע את ביצוע העבירה.