גירושים הם קריעה.
לעתים הם בלתי נמנעים, אולם אי אפשר להתעלם מכך שעם קבלת ה"גט" נקרע קשר פנימי ועמוק בין שני אנשים שחלקו יותר מאשר גורל משותף ואם יש ילדים ברקע, אז הקריעה עמוקה פי כמה.
קיימות
כמה גישות משפטיות לגבי החזקת ילדים לאחר גירושים.
הדרך הרצויה ביותר היא ששני ההורים יסכימו ביניהם על הדרך האידיאלית שבה יגדלו
הילדים לאחר פירוק המשפחה.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסיות תשכ"ב-1962, קובע כי:
"לא באו ההורים לידי הסכם… או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית
המשפט לקבוע את העניינים האמורים… כפי שייראה לו לטובת הקטין".
על פי סעיף זה, קיימת העדפה לכך שילדים עד גיל שש יגלו אצל אמם, אלא אם קיימות
סיבות מיוחדות להורות אחרת.
גם
כאשר קיימת סיבות להורות אחרת, ובכל מקרה שבו הורה אחד מקבל משמורת פיזית על הילד,
עדיין האפוטרופוסיות נחלקת באופן שווה בין ההורים.
בהחלטות עקרוניות הנוגעות לזכויות ולחובות של ההורה כלפי הילד, ההורים צריכים
לפעול בהסכמה.
לעיתים קרובות יש צורך להיעזר בעורך דין לענייני משפחה.
המטרה המרכזית המנחה את רשויות החוק, את עורך הדין לענייני משפחה, את האב ואת האם היא טובת הילד ורווחתו המיטבית בכל מצב שיהיה.
